לילה לבן, לילה שחור

 

מחשבות בעקבות משחק "חפשו את המטמון בתחנה המרכזית החדשה" שהתקיים בלילה הלבן 2013.

כבר 5 שנים שחברי וחברות ההתארגנות CTLV מקיימים סיורים אלטרנטיביים במסגרת אירועי הלילה הלבן בתל אביב. השנה, כדי לעשות משהו שונה, ומתוך התעניינות גוברת של חברות הקבוצה בתחנה המרכזית החדשה, החלטנו לחבור ל'סטודיוטא', שאחראים לסידור הארכיון של רם כרמי, כדי לבנות משחק הרפתקני בתוך המבנה שנתפס בעיני רבים כמפגע, או 'הפיל הלבן' הגדול ביותר במדינת ישראל. כל מי שהגיע נהנה מאד. אחרים, שלא השתתפו, ביקרו אותנו על הפעילות, ש"עושה כיף" על חשבון תושבי האזור, שלא אוהבים את התחנה הזאת, בלשון המעטה.

למרות שכולנו עובדים במשותף, אכתוב בשם עצמי. יוצא לי לעשות סיורים רבים בתוך התחנה המרכזית לקבוצות מכל שכבות האוכלוסייה, הגילאים והקשת הפוליטית. התחנה המרכזית כאן, והיא לא הולכת להעלם במהרה. כמעט ללא יוצא מן הכלל, כל מי שמגיע לסיור בתחנה מוצא שהיא מלאה בהפתעות, מגוונת, מפחידה, מוזנחת וגם יפיפיה ומסקרנת. היא מבנה יוצא דופן, וככזאת, גם מלאה באנשים ומוסדות יוצאי דופן: החל מסטודיואים של אמניות ואמנים, גנים של ילדי מבקשי מקלט ומהגרי עבודה, מכולות, מסעדות אסייתיות ומקומות בילוי של הקהילה הפיליפינית והאתיופית, מועדון הבלוק, מוזיאון "יונג יידיש",  תיאטרון קרוב ובמת מיצג, בית הספר לתיאטרון של סופי מוסקוביץ', רחבת אימון באופניים לנערים מהאזור, ופינת פרי-סטייל של ראפרים מכל הארץ המתכנסים אחת לחודש ליד חנות הבגדים המיוחדת של 'מד-מן', מרפאה לפליטים ואת מרפאת לוינסקי ומספר חנויות יד שניה לדוברי רוסית. זהו מקום מפלט לכאלו שלא מצאו את מקומם בשום מקום אחר. נהגים של אגד ודן ישנים בה, היא משמשת כקניון ושוק איזורי ובמידה מסוימת, כמו שתיאר אותה המתכנן שלה – היא עיר בתוך העיר. וזאת עיר מרתקת.

מצד שני, אי אפשר להתעלם מהבעיות שהמקום הזה מציב לתושבי ותושבות האזור, לתחבורה הציבורית בישראל, לשכונות הדרום, לעיר ולמדינה. התחנה המרכזית החדשה נולדה בחטא, מתוך אינטרסים שלא כללו את האנשים עליהם תשפיע באופן מיידי או בטווח הארוך. סוחרים רבים שהשקיעו את מיטב כספם בחנויות שמעולם לא נפתחו, דיירים צמודים לתחנה שסובלים מהלחץ המתמיד של 80 אלף איש ביום החולפים ליד
ביתם, והפשע שהמקום והנסיבות מרכזים באזור.

תיקון לבעיות האלו לא יגיע עם פתרון קסם אחד. המציאות מורכבת מאד, וכדי להבין אותה ולקיים עליה דיון, חייבים קודם כל להתייצב מולה ולראות אותה בעיניים. אני מאמין שככל שיותר אנשים יהיו בתוך התחנה, יבינו אותה, יראו איך היא מתפקדת ומה הבעיות שהיא מציבה, כך נוכל כולנו לקבל פתרון מושכל יותר, שכולל הבנה רחבה של הנושא ובחינה של ההיבטים הרבים שיש לו. האם להרוס את התחנה? להפוך אותה לבית מלון? להשאיר אותה כמו שהיא? להעביר אליה את משרדי העירייה? אולי לבנות עליה פארק ציבורי? ככל שיגיעו יותר אנשים לראות ולהבין את המקום הזה, נוכל לקיים דיון ציבורי אמיתי. העדר של דיון כזה פשוט ישחזר את ההקמה של התחנה – מי שיקבל את ההחלטות יהיו בעלי אינטרסים בלבד, ללא התחשבות בתושבי האזור ומתוך מחשבה שממילא הציבור לא יודע בכלל על מה מדובר, ורק מעדיף שהמקום יעלם מהנוף של תל אביב.